פירוק חברה על ידי בעלי מניות

בעלי המניות בחברה מוסמכים לקבל החלטה על פירוק מרצון של החברה והפסקת פעילותה המסחרית.

יש לציין כי הרוב הדרוש לקבלת ההחלטה על פירוק החברה מושפע מהעילה לקבלתה. כך למעשה הפקודה מונה שלוש עילות אפשריות לפירוק חברה על ידי בעל מניות:

א.       במקרה בו תמה התקופה שנקבעה בתקנון לקיומה של החברה, או במקרים בהם אירע הדבר שבאירועו החברה צריכה על פי התקנון לסיים את חייה.

עילה זו אינה שכיחה בדרך כלל ומקרה זה מספיק כי החלטה רגילה של האסיפה הכללית תאשר זאת לשם קבלת העילה. חשוב לומר כי קרות האירוע הקבוע בתקנון אינו מספיק לכשעצמו, אלא על החברה על ידי בעלי המניות לנקוט בפעולה אקטיבית של הליכי פירוק לצורך קבלת הצו.

במידה והחברה לא נקטה בהליכים אלו, בעל מניות יוכל לבקש את פירוק החברה בגין עילה זו או על ידי הגשת תביעה כנגד בעלי המניות האחרים בכדי שיקבלו את ההחלטה לפירוק, או לפנות לבית המשפט בבקשה לפירוק החברה מטעמים של צדק ויושר.

ב.       המקרה השני הנפוץ יותר – מתרחש כאשר לחברה הצטברו חובות שבגללם היא לא יכולה להמשיך בעסקים הרגילים שלה ובפעילות מסחרית. במקרה כזה, צריך לקבל החלטה שלא מן המניין של בעלי המניות מהאסיפה הכללית.

ג.        האפשרות השלישית היא כאשר לא חלות העילות שהזכרנו לעיל, וכי בעלי המניות עדיין חפצים לפרק את החברה למרות אי התקיימות עילות, ניתן לבקש את פירוק החברה על ידי קבלה של החלטה מיוחדת של בעלי המניות.

החלטה כזו לא צריכה להתלוות בנימוקים לשם קבלתה. בדרך כלל בעלי המניות נוקטים בהליך מעין זה במקרים בהם הם רוצים להפיק רווח פיננסי מהפירוק, כמו למשל רווח במיסוי או אינטרס כלכלי עקב שינויים בשוק.

קבלת החלטת בעלי המניות באסיפה הכללית

חוק החברות מסדיר את הליכי קבלת ההחלטה בחברה פרטית, ומאפשר לקבל החלטה ללא הזמנה וללא התכנסות של חבריה. כל זאת בתנאי שההחלטה מתקבלת פה אחד על ידי כל בעלי המניות הזכאים להצביע באסיפה הכללית. חשוב לציין שהליך זה לא יהיה תקף בחברה ציבורית.

הצהרת כושר פירעון

כדי שהפירוק יהיה בשליטה של בעלי המניות, על הדירקטורים של החברה המיועדת לפירוק לערוך תצהיר שבו היא בודקת את מצב עסקי החברה.

רק לאחר שהדירקטורים הגיעו למסקנה שלחברה יש אפשרות לשלם בתוך שנה את כל החובות אל הנושים ולגורמים השונים – ניתן יהיה להתחיל בהליכי הפירוק. הצהרת כושר הפירעון צריכה להיות עשויה על ידי אחד הדירקטורים בחברה או על ידי מספר מהם. את ההצהרה יש לשלוח לרשם לפני שמכנסים את האסיפה הכללית שיציעו בה את החלטת הפירוק.

הליך הפירוק מרצון על ידי בעלי מניות

ההחלטה על הפירוק מרצון של בעלי המניות צריכה להתפרסם ברשומות בתוך שבעה ימים מיום קבלת ההחלטה.

לאחר מכן בעלי המניות ממנים את המפרק, ובסמכותם לפקח על אופן הפעלת הסמכויות השונות שנתונות למפרק. כמו כן בעלי המניות קובעים את שכר המפרק על ידי החלטה באסיפה הכללית. כמובן שתוקפו של מינוי המפרק בידי בעלי המניות מותנה במתן הצהרה של כושר פירעון על ידי הדירקטורים בחברה.

הליך פירוק חברה מרצון על ידי בעלי מניות יכול להיעשות על ידי אחת מן העילות הקבועות בפקודה. בהתאם לסוג העילה תיקבע סוג ההסכמה הדרושה באסיפה הכללית לשם קבלת מתן צו הפירוק. לאחר קבלת הצו – יהיו בעלי המניות שותפים פעילים המלווים את שלבי הפירוק עד לחיסול החברה.

חברות עסקיות ומסחריות רבות פועלות כשותפויות, הכוונה שיש שותפות בין בעלי המניות של החברה ולאו דווקא על התאגדות כשותפות (צורת התאגדות שונה מאשר חברה בע"מ המוסדרת בפקודת השותפויות).

בעוד שהסיבה הנפוצה ביותר לפירוק חברות וסיום חייהן כיישוית עצמאיות משפטית היא חדלות פירעון או לכל הפחות חוסר הצלחה עסקית, כאשר זה נוגע לחברות המוחזקות בשותפות בין כמה בעלי מניות אז עצם פירוק השותפות יכול בהחלט להוות עילה לירוק החברה מרצון.

פירוק חברה בעקבות פירוק שותפות יכול להיעשות עקב החלטה אישית או אסטרטגית של בעלי המניות והוא יכול להיעשות בעקבות סכסוך כלשהו בין הצדדים, בכל מקרה ההליך הוא באופן כללי זהה.

פירוק חברה בעקבות פירוק שותפות מוגדר מבחינת הגדרות פירוק החברות בישראל כפירוק מרצון, כך שלא מדובר על פירוק עקב חדלות פירעון והוראת בית משפט אלא לרוב על החלטה משותפת של בעלי המניות השותפים.

כמובן שיכולים להיות מקרים של פירוק החברה עקב פירוק שותפות כאשר הסיבה לפירוק השותפות היא חדלות פירעון בפועל, במקרה זה תהליך הפירוק ייעשה בהוראת בית המשפט ובחסות אסיפת הנושים.

חברה ולא שותפות

שווה להתעכב מעט על הדקויות בין חברה לשותפות ועל המשמעות שעשויה להיות מבלבלת בהגדרה של פירוק חברה בעקבות פירוק שותפות.

חברה היא צורת התאגדות נפוצה במיוחד, היא מצריכה רישום ברשם החברות והחברה בעיקר מתנהלת כישות משפטית עצמאית בנפרד מבעלי המניות שלה. כך שלחברה "חיים" משפטיים משל לעצמה, בעלי המניות לא חבים אישית לחובות החברה וקיים "מסך התאגדות" שהוא הוא הסיבה העיקרית להתאגדות כחברה בע"מ – לצד היבטי מיסוי כמובן.

שותפות לעומת זאת היא צורת התאגדות שונה, כאשר בשותפות אין צורך בתהליכים בירוקרטים של חברות אך גם אין את ההגנה של מסך ההתאגדות והשותפות אינה ישות עצמאית נפרדת מבעלי המניות שלה.

פירוק שותפות הוא פשוט משמעותית לעומת פירוק חברה (כולל במקרים של פירוק חברה בעקבות פירוק שותפות כמובן), אך החברים בשותפות חבים אישית בחובות השותפות ואין הפרדה בין רכושם האישי לבין רכוש השותפות.

כאן אנו מדברים על פירוק חברה בעקבות פירוק שותפות ולא על פירוק של שותפות כצורה התאגדות. פירוק חברה, בין אם מרצון או עקב חדלות פירעון, הוא תהליך מורכב יותר, ארוך יותר ויקר יותר במרבית המקרים.

התהליך בפירוק מרצון של השותפות ואי לכך של החברה

כאשר פירוק חברה בעקבות פירוק שותפות נעשה מרצון, כלומר בעלי המניות מחליטים מסיבותיהם לפרק את החברה ולסיים את חייה – כאשר החברה בעלת כושר פירעון לחובותיה – ישנו תהליך פורמלי שיש לבצע. פירוק חברה בעקבות פירוק שותפות כאשר החברה בעלת כושר פירעון והתהליך הינו מרצון אינו כולל הגדרות נוקשות כמו פירוק בהוראת בית משפט ותחת מפרק הממונה על ידי בית המשפט.

פירוק חברה לאחר פירוק שותפות וכאשר החברה בעלת כושר פירעון לחובותיה מתחיל באישור הליך הפירוק באסיפה הכללית של בעלי המניות – הליך פורמלי שיש לבצע אפילו אם יש רק שני בעלי מניות והם שותפים וחברים כבר שנים רבות.

החברה יכולה לשכור את שירותיו לש מפרק ויכולה לנהל את הפירוק בעצמה, אין פיקוח או חובה לנהל את ההליך תחת עינו הבוחנת ש לבית המשפט ואין כל מעורבות של אסיפת נושים כמובן.

פירוק חברה בעקבות פירוק שותפות כאשר הוא מרצון והחברה כוללת כושר פירעון כולל חלוקת ההון העצמי שלה לבעלי המניות, חלוקת נכסים, פעילויות עסקיות וכן הלאה – כאשר מומלץ מאוד לבצע את ההליך באופן מסודר, עם עו"ד ותחת חוזים חתומים וברורים.

פירוק חברה בעקבות פירוק שותפות כאשר החברה חדלת פירעון ותחת הוראת בית משפט היא תהליך מורכב ומסובך יותר, תהליך של פירוק בידי גורם חיצוני ובמטרה לשרת את החוב לנושים השונים.